בעולם כיום ישנם 13.5 מיליון יהודים לערך, מתוכם כחצי-מיליון עד מיליון הם יהודים משיחיים. היהודים המשיחיים בארץ ישראל הם יהודים וישראלים כמו כל היהודים והישראלים האחרים - משלמים מיסים, משרתים בצה"ל במושבעות ואהבה למדינה בכל מיני יחידות מהרגילות ועד המובחרות ביותר, כחיילים כקצינים ובשאר התפקידים מתנדבים בארגונים שונים, בני כל מיני עדות ויוצאי כל מיני ארצות, החיים בערים, עיירות ויישובים שונים בארץ-ישראל.
היהודים המשיחיים מאמינים באלוהים ורואים בו את עיקר העיקרים של העולם הזה ולכן גם של חייהם. כל מה שטוב ויפה ונחמד בא ממנו ונועד לתפארתו - גם אנחנו, גם ישראל כולו. "לחיות לתפארתו" זאת אומרת לחיות לפי רצונו.
דבר נוסף המאפיין אותם הוא האמונה בתנ"ך ובברית החדשה. לא בגלל "השפעות זרות" כלשהן, אלא מפני שלעומת רוב בית ישראל שמשתמש בתנ"ך כרהיט, החליטו יום בהיר אחד "אשקרה" לקרוא בו ולחקור את נבואות התנ"ך על המשיח. אין הם חושבים שאדם כלשהו צריך להיות תלוי באדם אחר כדי לדעת את רצון אלוהים או לחקור את התנ"ך, אפילו לא ברב גדול או באפיפיור. כל אחד יכול לקרוא את כתבי הקודש, ללמוד, להבין ולדעת בעצמו - ואם קרא והבין, על כל אדם לחיות בנאמנות לפי מה שהבין: בחיי הפרט, במשפחה, בחברה, במדינה ובעולם. זהו עיקר שליחותו של היהודי וזו המשמעות של התואר "אור לגויים". לפי הבנתנו את כתבי הקודש, העולם היום איננו מה שהיה בהתחלה: בני אדם לא כל כך רוצים להבין מה שאלוהים רוצה ובוודאי שאינם רוצים לעשות כרצונו. החטא פלש לעולם ופגם בו. בין הדברים שנפגמו כלול גם האדם. כעת יש בו יצר רע, רצון לעשות בניגוד לרצון אלוהים (ומשם המילה "חטא", להחטיא את רצונו של אלוהים). לכן אלוהים יצר לעצמו עם, כדי להוות "שגרירים" שלו לשאר אומות העולם ולהסביר להם את הדברים הללו ובכך להביא לידי מצב בו כל העולם עובד את אלוהים ועושה את רצונו יחדיו... אך זאת כמובן לא קרה.
התורה, הנביאים והכתובים מלמדים מה זאת קדושה, מה זה להיות עמו של אלוהים ועד כמה שאנחנו, היהודים המשיחיים, לא קדושים. הם גם מצביעים על הפיתרון לבעיה זו: חסד אלוהים שמרחם, שמתקן את הפגמים, מנקה את הלכלוך ובורא אותנו מחדש בצלמו. כך, למשל, אמר ירמיהו "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו ל"א). אותו ספר שנקרא "הברית החדשה" אינו אלא תאור של אותה הברית שירמיהו מדבר עליה. זוהי ברית שנועדה בראש ובראשונה לישראל ורק אחר כך לגויים, והיא קשורה בבואו של המשיח.
משום שישראל כעם בעצם נכשל - לפי התנ"ך - למלא את קריאתו להיות לעולם שגריר של אור ואמת, אלוהים הבטיח לשלוח מישהו להושיע את העולם ולשנות את ישראל כך שיוכל למלא את יעודו. בעצם הוא אמר שיבוא בעצמו בדמות אותו שליח מובטח – מתוך עם ישראל. התנ"ך מלא בנבואות שנועדו להרכיב תעודת זהות שלמה למשיח, מתי יולד, היכן, לאיזה שושלת, מה יעשה, מה יקרה לו, כיצד יגיבו אליו וכדומה. נבואות אלו ניתנו כדי שניתן יהיה לזהות משיח זה. ישוע בן-דוד מילא וממלא את כל פרטי הנבואות וההבטחות בתנ"ך על המשיח. הוא משיח ישראל, המושיע שהובטח והמביא לעולם ולישראל את הברית החדשה.
מי שנכנס בברית זו - וכל מי שיפנה מחטאיו לאלוהים בכנות ויבקש את סליחת החטאים במותו המכפר של ישוע המשיח - יהיה שותף לברית זו ויזכה לברכות שהיא מבטיחה ושכבר בזכרנו: לב חדש. אך מי שדוחה את המשיח, כמי שדחה את שולחו - אלוהים.
בהתאם לכך האמונה המשיחית היא איננה דת, היא איננה דת השייכת ליהודים בלבד, לנוצרים בלבד או לאיש, שהרי אלוהים מעולם לא ברא דת, הוא כן ברא את כל בני האדם ואוהב את כולם, לכן המשיחיות היא אמונה, האמונה בו ובמשיח ששלח - היא האמונה המשיחית.
|
