חג הפורים הגיע, ויחד איתו שמחה מיוחדת. זהו חג שמעורר התרגשות אצל הרבה אנשים, אבל לאו דווקא בגלל הסיפור המדהים שמלווה אותו. אלו מאיתנו שהולכים לבית-הכנסת שומעים את הסיפור הזה בכול שנה, וזה שונה משאר סיפורי החגים. יש משהו בסיפור הזה שעורר בנו, מתי שהוא בעבר, רצון להשמיע אותו בכול שנה. אני מאמין שזאת התקווה לישועה שנמצאת בסיפור הזה שמושכת אותנו לשמוע שוב ושוב, פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, איך אלוהים הציל אותנו ממוות בטוח.
תקציר של הסיפור:
וושתי בחוצפתה לא נענתה למצוות המלך אחשוורוש שביקש להציג אותה לפני כול. בעצת חכמיו דחה אחשוורוש את וושתי ממלכותה, וזימן את כול הנערות הבתולות מממלכתו, לבחור אחת שתמלוך תחת וושתי. בין כול הנערות הייתה אחת מיוחדת, אסתר האחיינית של מרדכי, שמרדכי אימץ לו לבת מאחר והוריה מתו.
מרדכי היה מגלות יהודה הראשונה, שהוגלתה על-ידי נבוכדנאצר, גלות שבה נלקחו רק המכובדים והמשכילים והחכמים שביהודים. ככול הנראה למרדכי היה איזשהו תפקיד בחצר המלך מאחר והוא ישב שם בשער המלך.
אסתר מצאה חן וחסד בעיני אחשוורוש ונבחרה תחת וושתי למלכות. ברקע כול זה מרדכי מגלה ששניים מסריסי המלך זוממים להרוג אותו, והוא מודיע לאסתר והיא מספרת לאחשוורוש על כך ותולים את שניהם על עץ. נוסף על כך המן עולה לגדולה במלכות אחשוורוש והמלך מצווה על עבדיו להשתחוות להמן. כולם עושים זאת למעט מרדכי אשר היה יהודי, והיהודים המאמינים לא היו משתחווים לאדם, אלא רק לאלוהים.
המן כעס מאוד, והוא השתמש בכישוף בכדי לקבוע את יום השמדתם של היהודים, הוא הטיל גורל, הוא השתמש בכוחות אפלים וחשוכים כדי לקבל הדרכה לגבי היום בו צריכה להתבצע השמדה זאת. הוא שילם לאחשוורוש וקיבל את רשותו: "להשמיד להרוג ולאבד!!!" כול יהודי בממלכה. אם הגזירה הזאת הייתה יוצאת לפועל, סביר להניח שאני לא הייתי כותב את הדברים האלו, ואתה לא היית קורא אותם. להזכירכם, כול היהודים בממלכת פרס הם כול היהודים שהיו בעולם בכלל.
כול היהודים בכול ממלכת פרס התאבלו, בכו, צמו ולבשו שק וגם מרדכי. אסתר שלחה בגדים למרדכי כדי שיחליף את השק אשר לבש והוא סרב. מרדכי העביר מסר לאסתר: "את חייבת לגשת למלך ולהתחנן לפניו שיבטל את הגזירה." אסתר הסבירה למרדכי שהיא אינה יכולה, בגלל שאחשוורוש נמצא בחצר הפנימית, כול מי שניגש אליו מבלי להיות מוזמן דינו למות! אלא אם יושיט המלך את השרביט שלו לאסתר.
בשלב זה, עם כול הפחד והמתח, מרדכי הסביר לאסתר דבר פשוט מאוד. הוא אמר לה: "אל תחשבי להימלט מהגזירה הזאת בגלל שאת נמצאת בבית המלך." במילים אחרות , "אל תשכחי מי את! את משלנו ותפקידך להיות עכשיו לצידנו." בהמשך הוא אומר לה, "תקשיבי אם את לא תעשי כלום כרגע, אנחנו עדיין ננצל וישועה תבוא ממקום אחר. אבל את תאבדי!!! חוץ מזה אולי בשביל המטרה הזאת בדיוק אלוהים הביא אותך למלכות."
אסתר קלטה את המסר, היא ביקשה ממרדכי שכולם יצומו בשבילה שלושה ימים בלי אוכל בלי מים, וגם היא ונערותיה יצומו. היא אמרה למרדכי, שבתום שלושת הימים היא תבוא למלך, "וכאשר אבדתי אבדתי." במילים אחרות אסתר אמרה למרדכי "על החיים ועל המוות, אני עושה משהו שאסור לי לעשות, להתקרב למלך, בשביל משהו שאני חייבת לעשות, לבקש רחמים בשביל העם שלי." זה דרש ממנה אומץ, והיא עשתה את זה, ואתם יודעים מה? זה הצליח!
תמצית כול החג הזה: "נהפוך להם מיגון לשמחה מאבל ליום טוב." הכול התהפך, אלו שרצו להרוג את היהודים נהרגו בעצמם, ואלו שרצו להשפיל את היהודים הושפלו בעצמם. בגלל אחת מיוחדת שעמדה והסכימה לסכן את חייה בשביל שינצלו חייהם של כול בני עמה.
אני רוצה להציע לכם הצעה כעת. לא סתם אלוהים לא מופיע בכול הסיפור הזה, מהסיבה הפשוטה שאחשוורוש מיצג את אלוהים בסיפור הזה. הפעולה אותה ביצעה אסתר, נקראת בתנ"ך "הפגעה". אסתר הפגיעה לפני אחשוורוש בעד העם שלה, כלומר ביקשה ממנו רחמים והוא נעתר לבקשתה. זה מפחיד ומעורר יראה להתקרב למלך של אימפריה ענקית שנמצא בחצר פנימית של ארמונו, במקום שמעטים נבחרים יכולים להיכנס פנימה. על אחת וכמה וכמה זה מפחיד ומעורר יראה להתקרב למלך המלכים בורא היקום שיושב על כסא הכבוד שלו בשמים.
לא כול אחד יכול להתקרב לאלוהים. אבל אלו שכן התקרבו לאלוהים העידו שזה מעמד מעורר יראה. כאשר כבוד אלוהים נחת על הר סיני, בני-ישראל ביקשו ממשה ש"אל ידבר עמנו אלוהים פן נמות." כשם שאסתר חששה לחייה, גם בני-ישראל חששו לחייהם מהקרבה לאלוהים. ואלוהים ציווה שאף-אחד מהם לא יתקרב להר, חוץ ממשה שיכל להיכנס לחצר הפנימית של מלך המלכים ולדבר איתו. משה ניצל את המעמד הזה, כמו אסתר, גם כדי להפגיע בעד העם שחטא עם עגל הזהב. אלוהים ביקש להשמיד אותם, ומשה ביקש שיסלח להם, ואלוהים שמע למשה.
בספר דברים משה מזכיר את האירוע הזה לבני-ישראל וזה מה שהוא אומר להם:
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר; לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא־אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי; הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃ וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי; אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ׃
דברים יח:15-19
במילים אחרות אלוהים אומר, "זה טוב שביקשתם לא לשמוע ולא לראות אותי, כי באמת שאינכם יכולים, לכם אני יקים לכם נביא כמו משה, שיעמוד ביני לביניכם, והוא ידבר בשמי באוזניכם!"
על אותם דברים רק בסגנון קצת שונה חוזר הנביא ירמיהו:
וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי...
ירמיהו ל:21
כלומר שמתוכנו יצא איש אדיר, המושל שלנו שאלוהים יקרב אותו אליו. ואלוהים חותם את הפסוק הזה במילים, "כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְהוָה?," מי מעז להתקרב אלי?
אז מי זה האדיר הזה? מי זה המושל הזה? מי זה הנביא הזה, שכמו משה ואסתר תפקידו להפגיע בעדנו לפני אלוהים. הנביא ישעיהו נותן לנו קצת יותר פרוט:
וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ; וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ׃ וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ; וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת, וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה...וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב; נְאֻם יְהוָה׃
ישעיהו נט:16-17, 20
לפני 2000 שנה, אלוהים השקיף מהמשמים וראה שאין איש, שיכול להפגיע עבורנו והוא שלח את הזרוע שלו חלק בלתי נפרד ממנו, בדמות של אדם בשר ודם. ישוע המשיח גואל ישראל בא לציון והמטרה שלו הייתה, להפגיע עבורנו. הנביא ישעיהו ממשיך ומסביר לנו לשם מה אלוהים שלח את הזרוע שלו:
מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה...וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ׃ כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ.
ישעיהו נג:1, 5-6
הזרוע של אלוהים, ישוע המשיח, נגלה כדי למות בעד פשעינו. אלוהים שם עליו את העוון של כולנו. בתור המפגיע שלנו הוא ביקש להזדהות איתנו לגמרי, לא רק להפגיע בעד החטאים שלנו, אלא להפוך גם להיות הקורבן והכפרה שלנו- כך שבאמת נוכל לקבל את הסליחה של אלוהים ולהתקרב אליו בעצמנו. כך הנביא ישעיהו מסכם את מה שישוע עשה במותו:
מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע, בְּדַעְתּוֹ, יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים; וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל׃ לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת, אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ׃
ישעיהו נג: 11-12
את הדברים האלו אי אפשר לומר על מישהו שמת, לאחר שישוע המשיח נצלב ונקבר הוא קם מן המתים! והוא עלה לעיני תלמידיו לשמים והוא נמצא לימין אלוהים. והוא מפגיע בעד הפושעים, וכול פושע (חוטא) שבא לאלוהים דרך ישוע המשיח יכול לקבל סליחה וצדקה חינם בגלל שישוע לקח על עצמו על הצלב את החטאים של כולנו ואת העונש שמגיע לנו על החטאים שלנו, מוות. הוא מת את מותנו, ומסר את החיים שלו עבורנו, כדי שאנחנו נוכל לקבל את החיים שלו, חיים חדשים ללא חטא. ולהינצל מהחטא ומהמוות.
כאשר ישוע מת על הצלב, הפרוכת שמפרידה בין הקודש לקודש קודשים בבית-המקדש נקרעה לשני חלקים מלמעלה למטה. היא נקרעה כך כדי שיהיה ברור לכולם שאלוהים עשה את זה ולא אדם. כאשר ישוע מת הוא פתח את הדרך לכול בני-האדם להיכנס פנימה לחצר הפנימית של אלוהים, הוא הסיר את מה שהפריד בנינו לבין אלוהים ומנע מאיתנו להתקרב אליו עד כה, החטאים שלנו.
|
