הקביעה חוזרת ונשנית ש"יהודים לא מטיפים" אולי משקפת את נטיית הקהילה היהודית בת זמננו, אך זו לא הייתה ההשקפה בעבר. אנציקלופדיה יודאיקה קובעת בבירור שיש עדויות לכך שגויים רבים התגיירו בתקופת בית שני, במיוחד לקראת סוף תקופה זו. בין השאר מצוין אף מקרה חריג ויחיד של המרת דת כפויה, כאשר המירו את דתם של האדומים בתקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס. בני ישראל עסקו רובם ככולם בהפצת אמונתם ורבנים מכובדים רבים התגאו בכך שבין חשובי תלמידיהם היו כאלה שהתגיירו או שהיו צאצאי גרים. אפילו עובדה זו בלבד מספיקה כדי להוכיח שהייתה פתיחות רבה בין רבני התקופה והעם לעצם הרעיון לכבוש אחרים שלא מבני ישראל לאמונתם היהודית. רק במועד מאוחר יותר התפתחה העמדה ש"קשים גרים לישראל כספחת", וגם זה כתוצאה ממספרם הרב של הגרים באותה עת.
מי שאומר ש"יהודים לא מטיפים" בדרך כלל חושב שאין אמת אחת המחייבת כל אדם, ושיש להניח לאנשים לבחור במה שהם רוצים. ובכן, נכון שאנשים צריכים להיות חופשיים לבחור במה יאמינו, אך טעות לומר שאין אמת מוחלטת! גישה כזו זרה לגמרי לדרך המחשבה היהודית והיא משקפת תרבות של גויים מהשנים האחרונות. אנחנו מאמינים שיש אמת מחייבת ושמוטל עלינו לשתף אחרים באמת זו. אחרי ככלות הכול, האם לא דרש מאיתנו אלוהים לחלוק את האמת עם עמי העולם? ישעיהו הנביא מדבר על עם ישראל כ"עבד" אלוהים, ואז ממשיך וטוען לפני העם על שלא מילא שליחות זו. עקב כך דמות ה"עבד" מצטמצמת לפרט אחד בתוך כלל ישראל הממלא את יעוד העם כולו: "הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי. נתתי רוחי עליו, משפט לגויים יוציא... לתורתו איים ייחלו... אצרך ואתנך לברית עם, לאור גויים..." (ישעיהו מ"ב 1-6).
זהו הרעיון שמביע המונח "העם הנבחר", נבחר כדי למלא משימה - להביא את דרכי אלוהים לידיעת שאר העמים. למרבה הצער, מובן זה של שליחות הלך ונשכח במשך השנים. כיום יש רבים החושבים שיהודים לא אמורים להפיץ את אמונתם, אך הנחה זו מנוגדת לדבר אלוהים. אנו היהודים המשיחיים מחויבים כלפי אלוהים להפיץ את הבשורה הטובה שהמשיח בא וסיפק כפרה ליהודי ולגוי כאחד, ולכן נמשיך לספר על ישוע לעמנו ולכל מי שמעוניין לשמוע.
|
