אני עדיין זוכר בבירור את יום הכיפורים כאשר הייתי בן עשר. אף על פי שעוד לא הגעתי לגיל מצוות, התעקשתי שגם אני אצום ואלך לבית הכנסת, למרות התנגדות הורי. אחרי הכל, גם אני רציתי שחטאי יסלחו!
בהתלהבות ילדותית, נכנסתי לבית הכנסת ולקחתי חלק בכל הטקסים של יום הכיפורים. הקשבתי בתשומת לב לקריאה של כל הפסוקים הקדושים, דקלמתי כמיטב יכולתי את התפילות העתיקות והתרגשתי עד עמקי נשמתי מקולו של החזן ששר את התהילים.
השתוקקתי בכל ליבי לקבל סליחת חטאים, סליחה אשר האמנתי בכל ליבי שאזכה בה על ידי שמירת היום הקדוש.
אך כבר בדרכי מבית הכנסת לכיוון הבית, בעודי צועד עם אבא שלי ברחובות החשוכים, חזרו ונישנו בראשי שאלות: האם אלוהים באמת שמע את תפילותיי? איך אדע מעל לכל ספק שחטאיי אכן נסלחו? בחלוף השנים, מכיוון שהשתוקקתי לשלום פנימי ולאמת שתשקיט מחשבות אלה, הוביל אותי אלוהים לתשובה לכל אותן שאלות.
מעת לעת הפנתי את שאלותיי למוריי היהודים. ככל הנראה, התשובות שקיבלתי לא הביאו אותי על סיפוקי, מכיוון שהן לא העלימו את הספקות שהיו לי. לבסוף, כאשר הגעתי לגיל הנעורים, חדלתי מלשאול שאלות. הן פשוט נראו לי כשאלות שאין עליהן תשובות. למדתי מדע, הנדסה ופילוסופיה וטעמתי מהנאות החיים. ההכשרה הדתית שקיבלתי עזרה לי לא ליפול בחטאים הדוחים יותר, אך מכיוון שהפילוסופים השונים לא סיפקו אותי בתשובות בעלות משמעות, הפכתי להיות אגנוסטי.
אם כל זאת, למרות כל חיפושיי, עדיין ראיתי את עצמי כיהודי. מתחת לפני השטח, מוכנים להתעורר ברגע שתגיע שעת מבחן, נותרו אותן השאלות להן לא נמצאה תשובה: מי אני? האם אני יכול להכיר את אלוהים? מה קורה לאחר המוות? האם יכול להיות לי ביטחון מלא שחטאיי אכן נסלחו?
סיימתי את לימודי ההנדסה, התחלתי לעבוד בתחום ומצאתי את עצמי עובד לצד עוזר טכני שהיה מאמין נלהב בישוע. לא לקח זמן רב עד שהוא החל לדבר איתי על אמונתו. אני, בתגובה, מבלי לבזבז מילים מיותרות, אמרתי לו שהאמונה שלו מעוררת בי גועל. צרמה לי העובדה שהוא ייצג אמונה שונה מהאמונה שלי, אותה רחשתי על ידי הכשרה כבר בגיל צעיר - שישוע היה מתחזה על פי היהדות המסורתית. הבהרתי לו בצורה ברורה ביותר שדת היא נושא עליו אני לא מוכן לשוחח איתו.
בכל אופן, היה זה בלתי אפשרי עבורי להתעלם מהפגישה היומית שלי עם העדות של אותו טכנאי, הנימוס הקורן שלו וכוח השכנוע שלו. יום אחד הוא איתגר אותי לקרוא את הכתובים, כולל ספר הברית החדשה, ללא דעות קדומות. כאשר נענתי לאתגר זה, הרגשתי שההגנה האמיתית היחידה שיש לי היא ההבנה היהודית של כתבי התנ"ך. ללא ספק, היה זה הרקע היחידי לפיו הייתי יכול לבחון את כתבי הברית החדשה ואת אותו אדם בשם ישוע אותו החשבתי כמתחזה. העובדה שהעוזר שלי עמד על כך שהוא "יודע" שחטאיו נסלחו הרגיזה אותי אך גם עוררה את סקרנותי, מכיוון שהיא החזירה אלי את אותן השאלות שהציקו לי בילדותי: כיצד אוכל לדעת שיש לי סליחה על חטאיי? פשוט לא יכולתי להתכחש לכך שאם אלוהים הוא מציאותי, חטא הוא גם כן מציאות קיימת בין אלוהים לביני.
כאשר התחלתי לקרוא את התנ"ך, גיליתי דבר בקשר לאבות אבותי שהיכה בי בחוזקה. מצאתי שהיתה להם מערכת יחסים עמוקה ואישית עם אלוהים. אברהם ומשה דיברו עם אלוהים; יעקב נאבק איתו; דוד כתב על הביטחון שבנוכחותו; שלמה דרש וקיבל חוכמה ממנו; אליהו שמע אותו מדבר ואלוהים אף פעל דרכו אותות ומופתים; הם ראו את הקדוש ברוך הוא פועל בחייהם – אז למה לא אני? איפה היה אלוהים בחיי? בו בזמן, היהדות ממקמת את אלוהים כל כך רחוק מהאדם, כך שהוא מוצא את עצמו מיואש מעצם המחשבה היכן למצוא אותו. זה היה התחום במחשבותיי שדרש פיתרון – מה נקבע בכתבי הקודש, ומה הן תוספות המסורת שנקבעו על ידי פרשנות הרבנים.
הציק לי שניתן לי הרושם שעמיתי הגוי, המאמין בישוע, חווה ידידות עם אלוהים בדיוק כפי שחוו כל אותם אנשים שקראתי עליהם בתנ"ך. השאלות הישנות לגבי אלוהים, סליחת חטאיי ומערכת היחסים שלי עם אלוהי אבותיי, עלו שוב בראשי, הפעם לא כילד שמסוגל להניח את הבעיה בצד בציפייה שהתשובה תמצא מאוחר יותר, אלא בי כאדם בוגר. ידעתי שהפעם עלי לפתור את השאלות הדתיות שלי; יותר מכך, עלי להוכיח את היושר שלי כאדם אחראי, המסוגל ללמוד, המסוגל לשאול – והמסוגל לבחור.
תודות לשעוריי הדת שקיבלתי בילדותי, ידעתי היכן להתחיל. אלוהים קדוש אינו יכול לתמוך בחטא. למדתי מחדש את הכתובים המתייחסים לכפרה. בספר ויקרא פרק ט"ז, מתואר כיצד עלינו לשמור את יום כיפור. הדרישות לגבי היום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי מפורטות על ידי משה. בקצרה, ראשית כל הכהן הגדול כיפר עבורו ועבור בני ביתו באמצעות העלאת קורבן חטאת. לאחר מכן הוקרב הקורבן עבר חטאי העם. לשם כך נבחרו שני שעירים (עיזים) והכהן היה מטיל עליהם גורל, לאחד היה עולה בגורל להיות שעיר לאלוהים ולשני היה עולה בגורל להיות שעיר לעזאזל.
הכהן היה שוחט את השעיר שעלה בגורל לאלוהים והיזה את דמו על הכפורת ולפני הכפורת. הדגש העיקרי לגבי שעיר זה היה שלאור העובדה שהוא ייצג את העם לפני אלוהים, הוא נשא את חטאי העם ביום הכיפורים. כאשר הכהן הגדול הרג את השעיר, עמנו ראה בבירור שהעונש על חטא הוא מוות. אלוהים, לעומת זאת, באהבתו מלאת החסד, סיפק תחליך שמת במקום העם.
אך היה זה רק חצי מהשיעור. בזכות המוות של שעיר האלוהים אשר חייו הוקרבו עבור עמנו בכלל, אלוהים, בחסדו הרב, הציע לעם מתנת חסד אדירה שהיתה: "החלפת חיים". זהו לב ליבו של עיקרון הקורבן. התמונה היתה מוחשית ביותר. חיי החטא של עמנו הונחו על ראשו של השעיר - ולכן גרמו למותו. אך במותו של שעיר זה, החיים שלו ניתנו לעם. באותו הרגע ראה אלוהים את העם כנקיים מחטא וכבעלי חיים חדשים.
אולם בנוסף לכך, הקורבן היה מיועד גם להיות קורבן אישי. כאשר כל אחד ואחת בעם קיבלו את "החלפת החיים" באופן אישי, חטאיהם האישיים נסלחו.
הפן האחר של קורבן יום הכיפורים עוזר לראות את סליחת החטאים האישית בצורה ברורה וחדה. הכהן הגדול היה מניח את ידיו על השעיר השני ובכך היה מעביר אליו, באופן סמלי, את חטאי העם. אז היה נשלח השעיר אל המדבר, ובכך הובהרה כוונתו של אלוהים לא לזכור יותר את חטאי העם. הדבר המחיש שחידוש, התחלה חדשה, היא האפשרית ושהעבר לא דבק לציבור או לבן האדם היחיד לנצח. אלו שתפסו זאת עבור עצמם היו בטוחים בסליחת חטאיהם והובאו אל תוך מערכת יחסים אישית עם אלוהים.
כאשר קראתי את ההנחיות של אלוהים למשה לגבי הכפרה ושקלתי אותן, הבנתי שאני ניצב פנים מול פנים מול התשובה לשאלה ששאלתי עוד בהיותי ילד. המחסום ביני לבין אלוהים היה החטא שלי, ורק אלוהים יכול להסיר את החטא הזה - את זאת ידעתי.
ידעתי גם מה רוב האנשים היהודים יאמרו על ההוראות האלו של משה. חלק יגיבו, "אנחנו לא מקימיים את הטקסים הללו מכיוון שאין לנו כבר בית מקדש וכמו כן, עלינו להתייחס למוסר ולצדק ולא לפולחנים עתיקים אלה." רבים מעמנו יוסיפו ויאמרו גם שהרבנים פיתחו דרכים ואמצעים דרכם ניתן לפנות לאלוהים בזמן יום כיפור.
אך בדיוק עם גישה זאת היתה לי בעיה גדולה. מתי בדיוק שינה אלוהים את הרעיון של "החלפת חיים" המופיע בספר ויקרא? האם אלוהים אמר אי פעם שרעיון זה יוחלף על ידי חרטה על חטאינו, תפילה ומעשים טובים בלבד? ללא ספק אי אפשר למצוא לכך שום ראייה בתורה שבכתב.
ניתן למצוא זאת בתורה שבעל פה, המסורות היהודיות, המקום בו הרבנים יצרו "יהדות ללא בית מקדש" (70-90 לספירה). ידוע שהרבנים משתמשים ב"הלכה" (פיתוח של מצוות חדשות) כדי לפרש מחדש את התורה שבכתב על מנת להתאים לאורך החיים המשתנה מדור לדור. אך האם אלוהים אי פעם אישר החלטות אלה בנוגע לתורת היסוד של קורבנות, או נתן את חותמתו על השינוי מהעיקרון התנ"כי של "החלפת חיים"?
כאשר עמיתי הטכנאי חילק איתי על אמונתו בישוע, הוא תיאר את עיקרון המשיח הסובל, המוצא להורג והקם לתחייה. מיותר לציין, רעיון זה לא התאים כלל וכלל לדברים אשר למדתי בתור ילד. אף על פי כן, לאחר שלמדתי מקרוב כיצד תיאר משה את הכפרה, ולאחר שבדקתי טוב טוב את טענותיו של ישוע להיותו המשיח המובטח, יכולתי לראות קשר ישיר בין הנחיותיו של משה לבין תפקידו של ישוע. הברית החדשה מלמדת שהיה בן אדם אחד ושמו ישוע אשר הוא הקורבן של אלוהים ואשר הוא לבדו יכול להסיר את חטאותיינו מאיתנו. במילים אחרות, הוא בא לקיים בדיוק את מה שמתואר במצוות של אלוהים לגבי יום כיפור בספר ויקרא.
הרבה יהודים נרתעים מהשם ישוע וטוענים שהוא התחיל דת חדשה עבור הגויים. אך הקשיבו למה שישוע בעצמו לימד בזמן שחי כיהודי בקרב בני דורו היהודים: "אני באתי להביא להם חיים ובשפע." (יוחנן, י' 10).
כמו כן, הוא הכריז: "הלוא על המשיח היה לסבול את כל זאת ולבוא אל כבודו? ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את הכתובים הנאמרים עליו." (לוקס, כ"ד 26-27)
כאשר מדברים על שאול השליח, רבים מדי מאיתנו רוצים להתרחק ממנו, בטענה שהוא לא רק היטה אמונות יהודיות לכיוון ההלניזם אלא שהוא אף אימץ אמונות של עובדי אלילים והקים דת חדשה. אך שימו לב כיצד הסברו של שאול לגבי כפרה מבוסס במאת האחוזים על מה שמשה רבנו לימד כבר בעבר. הוא ראה את הקשר הישיר בין סיבת מותו של ישוע לבין מותו של השעיר, הקורבן החלופי, ביום הכיפורים.
" כי את אשר לא ידע חטאת, אותו עשה לחטאת בעדנו, למען נהיה בו אנחנו צדקת אלוהים." (השניה אל הקורינתים, ה' 21).
השאלה הבסיסית שנצבה מולי כאשר בחנתי את כתבי הברית החדשה ואת ההסטוריה של עמנו במאה הראשונה לספירה היתה: האם שאול ואלפי יהודים אחרים בעת ההיא שינו את עיקרון "החלפת החיים" של כתבי התנ"ך. האם הכותבים היהודים של ספר הברית החדשה היהודים עשו זאת? לא, בהחלט לא! ההיפך הוא הנכון, הם המשיכו באופן מדויק ביותר עם רעיון הכפרה של כתבי התנ"ך. ההבדל היחיד הוא שבמקום קורבן של שעיר לאלוהים ושעיר לעזאזל, היה זה המשיח בעצמו ש- (1) מת כממלא מקומנו, כקורבן חלופי, בכך שהוא נושא את העונש על חטאינו, (2) במותו הוא מעניק לנו חיים חדשים אם אנו מעוניינים לקבל אותם ו- (3) לוקח את חטאינו מאיתנו כך שלעולם לא נצטרך להיות מואשמים בגללם.
זאת כפרה דרכה אנו יודעים שחטאינו נסלחו לנו. זאת גאולה דרכה יש לנו את הביטחון ששמותינו נכתבו בספר החיים, לא רק לעוד שנה אחת, אלא לעולם ועד. הלימוד שלי הוביל אותי למסקנות האלה. סליחת החטאים אותה התחלתי לחפש כילד הושגה והושלמה על יד ישוע.
מצאתי שעל ידי קבלה של אותה "החלפת חיים", יש לי עכשיו את השכינה, את רוח הקודש, החיה בתוכי והמאפשרת לי לחיות, בכוחו של אלוהים, על פי הקוד המוסרי. לאחר הליכה עם האדון לאורך שנים רבות, אני רוכש יותר ויותר הערכה לכוחו של אלוהים הפועל בקרבי וההופך את החיים לחוויה מלאת ניצחון. אין זהו רצון אלוהים שהחיים שלנו יהיו רק עבודת פרך חוקתית. כמו כן, הוא גם אינו מצפה מאיתנו לחפש איזושהי חוויה מיסטית שרק תגרום לשאלה "האם מערכת יחסים אישית עם אלוהים אפשרית?" להמשיך לרדוף אותנו ולהציק לנו.
אנשים בודדים, מיואשים, ללא תקווה ומלאי אשמה, אף פעם לא ימצאו משמעות בעולם הזה, אלא אם כן יכנסו למערכת יחסים חיה ואישית עם אלוהים, אשר הוא בעצמו, אישי. על ידי הבנה של רעיון הכפרה על חטא אנו יכולים לחוות את מה שבלתי אפשרי לחוות בעזרת כל הפילוסופיות של העולם. יכולה להיות בנו גם תקווה שיום אחד, כאשר נעזוב את החיים האלה, נהיה עם אלוהים. הוא ייעד עבורנו את החוויה הזאת, והיא יכולה להיות שלנו פשוט אם נפנה אליו ונבקש.
| 
