יש נבואה נוספת על בוא המשיח, והיא מדהימה עוד יותר מדבריו של זכריה על המלך שירכב על עַיִר. בפרק ט' בספר דניאל מצוינת השנה המדויקת שבה יבוא המשיח. המלאך גבריאל התגלה לנביא דניאל ואמר לו:
"שָבוּעִים 70 נֶחתך על עַמך ועל עיר קודשך, לְכַלֵא הפֶּשע ולחָתֵם חטאות ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קודשים. ותדע ותַשְֹכֵּל מִן מוֹצָא דָבָר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שָבוּעִים שִבעָה (7) ושָבוּעִים 62 תשוּב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוֹק העיתים. ואחרי השָבוּעִים 62 יכרת משיח ואין לו, והָעיר והקודש ישחית עַם נָגִיד הַבָּא. וקיצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות" (דניאל ט' 24-26).
הבה ננסה להתיר את הסבך ולהבין את המילים הקשות. המילה "שָבוּעִים" פירושה כפולות של שבע. מן ההקשר וגם על סמך ראיות חיצוניות ברור שהכוונה לכפולות של שבע שנים. אם כך, הנבואה מדברת על תקופת זמן של שבעים פעמים שבע, כלומר 490 שנה. ה"דבר" שיצא להשיב ולבנות את ירושלים הוא ככל הנראה זה שפירסם ארתכסרכסס מלך פרס (שנקרא ארתחשַׁשׂתָא בספר נחמיה) בשנת 445 לפנה"ס. אם כך, כשמוסיפים 490 שנה לשנה שבה פורסם הצו לשקם את ירושלים, מגיעים למחצית הראשונה של המאה ה-1 לס'. אבל במאה ה-19 ביקש מלומד בריטי בשם סֶר רוברט אנדרסון לערוך חישובים מדויקים, כדי להגיע לתאריך המדויק. בספרו The Coming Prince ("הנגיד הבא"), הוא הסביר שבימיו של דניאל מנה לוח השנה היהודי 360 יום. בוא נעקוב אחר החישוב המרתק שלו.
לדברי דניאל, המשיח יבוא 173,880 יום אחרי שארתחששתא יפרסם את הצו שלו. זאת משום ש-69 השָבועים שעליהם מדובר בפסוק 25 הם 483 שנה כפול 360 יום (173,880=360X483). כלומר, אנדרסון התייחס למשפט "שָבוּעִים שִבעָה (7) ושָבוּעִים 62" כביטוי אחד שלם ולא הפריד אותו לחלקים.
ארתחששתא פירסם את הצו שלו ב-14 במארס של שנת 445 לפנה"ס (חודש ניסן לפי נחמיה ב' 1-6, ולפי מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', אנגליה). אנדרסון הגיע למסקנה שהיום המדויק בחודש ניסן הוא האחד בחודש, זאת על סמך הסבר שניתן במשנה, ולפיו האחד בניסן הוא "ראש השנה החדשה ל[חישוב שלטונם של] מלכים ורְגָלים".[1]
וכך קבע אנדרסון שישוע נכנס לירושלים ב-6 באפריל של שנת 32 לס'. לוקס ציין שישוע התחיל את פעילותו הציבורית בשנת 15 לשלטונו של הקיסר טיבריוס (שעלה על כס השלטון בשנת 14 לס'). רוב החוקרים מסכימים שישוע פעל במשך שלוש שנים, וכך אנחנו מגיעים לשנת 32 לס'). ביוחנן י"ב 1 נאמר: "שישה ימים לפני הפסח בא ישוע לבית עניה", ובפסוק 12 נאמר: "למחרת שמעו המוני העם שבאו לחג כי ישוע עומד לבוא לירושלים". חג הפסח חל תמיד בי"ד (14) בניסן, ולפי מצפה הכוכבים המלכותי בשנת 32 לס' הוא חל ביום חמישי, ה-10 באפריל. מכאן שישוע הגיע לבית עניה ביום שישי, ה-4 באפריל. באותו יום הוא אכל בביתו של אלעזר בבית עניה. כלומר, יום ה"מחרת" לא היה יום השבת, היום שבו ישוע ותלמידיו נחו, אלא יום ראשון, ה-6 באפריל שנת 32 לס'.
אם כך, האם יום ראשון, ה-6 באפריל של שנת 32 לס' חל בדיוק 173,880 יום לאחר הצהרתו של ארתחששתא ב-14 במארס של שנת 445 לפנה"ס? חישוב פשוט מלמד שבלוח השנה הלועזי שמשמש היום, מדובר ב-477 שנה ו-24 יום. מהתוצאה הזאת יש להפחית שנה אחת, היות שלא הייתה שנת "0" בין שנת 1 לפנה"ס ושנת 1 לס'. וכך אנחנו נשארים עם 476 שנה ו-24 יום, שהם 173,764 ימים (173,764=24+365X476).
השנים המעוברות שחלו בין שני המועדים מוסיפות לתוצאה הזאת 119 יום (תוצאה שמגיעים אליה כשמחלקים 476 שנה ב-4), וכך אנחנו מגיעים ל-173,883 יום. זוהי תוצאה מאוד קרובה ל-173,880 הימים שחישבנו על סמך הנתונים שעולים מספר דניאל, ובכל זאת היא לא מספיק מדויקת. אנדרסון בדק ומצא שלוח השנה הלועזי לא זהה לחלוטין לשנה האמיתית שמתבססת על השמש. חוסר הדיוק הוא 128\1. כלומר, בשנה הלועזית ארוכה ב-128\1 של יום משנת שמש אמיתית. זו הסיבה שמשמיטים שנים מעוברות כל 128 שנה בלוח השנה הלועזי. במהלך תקופה של 483 שנה (כלומר, ב-69 הכפולות של 7 שעליהן מדבר דניאל), חלו שלוש השמטות כאלה. אם כך, יש להפחית שלושה ימים מהתוצאה שהגענו אליה, וכך מגיעים למספר שאיתו התחלנו, כלומר ל-173,880 יום.
אם כך, אפשר לחשב במדויק את שבע הכפולות של 69 שדניאל דיבר עליהן, כדי לדעת באיזה יום נכנס ישוע לירושלים כשהוא רכוב על עַיִר. דניאל דיבר על משיח שייכרת בפתאומיות ובאלימות, והתיאור הזה מתאים לצליבתו של ישוע. גם אילו ניסה ישוע להשפיע על מהלך האירועים כשנכנס לירושלים רכוב על גבי עַיִר, הוא לא היה יכול לקבוע את היום המדויק שבו יצלבו אותו!
דניאל ניבא שאחרי שהמשיח יכרת, "והעיר והקודש ישחית עַם נגיד הבא..." (ט' 26). כלומר, עמו של הנגיד, של השליט הבא שיעלה על כס השלטון, ישחית את העיר ואת המקדש. זהו תיאור של חורבן ירושלים והמקדש, חורבן חסר תקדים שהתבצע בידי הצבא הרומי בהנהגת טיטוס בשנת 70 לס'.
גם אם מישהו יבחר להתעלם לחלוטין מההוכחות המדהימות שמספקים החישובים האלה, יש בפסוקים האלה עובדה אחת ברורה שאין עליה עוררין - המשיח היה צריך לבוא @לפני@@ חורבן עיר הקודש ובית המקדש. אם ישוע הוא לא המשיח, מי מבני דורו כן היה המשיח?
האם הנבואה של דניאל מעידה על ישוע? על כך עליך להחליט בעצמך.
1. משנה, מסכת ראש השנה א' א'.
|
