בתולדות עם ישראל שמור למשה מקום של כבוד. הוא זה שנתן את התורה לעמו, חולל ניסים מופלאים והיה נביא שאין שני לו. נוסף על כך הוא דיבר עם אלוהים פנים אל פנים.
אלוהים הבטיח למשה שבבוא העת הוא יקים נביא כמוהו: "נביא אקים להם מקרב אחֵיהם - כמוך. ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דברַי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעימו" (דברים י"ח 18-19). במשך השנים קמו אנשים רבים וטענו שהם נביאים. לא מעט נביאי שקר יחסו את הפסוקים האלה לעצמם ויש פרשנים האומרים שההבטחה הזאת לא התגשמה דרך נביא אחד, אלא דרך כמה נביאים ביחד: אליהו, אלישע, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל. ובכל זאת, בני דורו של ישוע חיכו @ל"נביא".@@[1] המסקנה היא שלמרות שהנבואה הזאת אולי מדברת על כמה נביאים, ההתגשמות המלאה שלה תהיה בחייו של אדם אחד. כאמור, בני דורו של ישוע יחלו לבואו.
רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), בן המאה ה-14, אמר שהמשיח הוא הנביא הזה, כפי שנכתב במדרש (תנח', תולדות יד) על הפסוק מישעיהו נ"ב 13: "הנה ישכיל עבדי". הרלב"ג כתב: "משה משך ישראל לבד לעבודת ה' יתעלה בנפלאות שחדש, והוא (המשיח) ימשוך כל האומות לעבודת ה' ".[2]
לנביא נאמן היו שני תפקידים. ראשית, היה עליו למסור לעם את דברו של אלוהים - ולא תמיד זה היה קל ונעים! למשל, נבואותיו הראשונות של ישעיהו תוקפות את אמות המידה המוסריות של מנהיגי העם בתקופתו. לצד המתקפה הנוקבת השמיע הנביא גם מילים מנחמות, אבל כל נבואותיו (בין שהיו אלה נבואות זעם או נבואות נחמה) הוא הכריז את דבר אלוהים. תפקידו השני של הנביא הוא לחזות את העתיד בצורה מדויקת. אלוהים הזהיר את עם ישראל בצורה מפורשת מפני נביאי שקר, ואסר עליהם לראות באדם כזה שליח מטעמו.[3] כל נבואה היתה צריכה להיות נכונה במלואה, אחרת נחשבה לנבואת שקר, גם אם חלק ממנה היה נכון. נביא שטעה הסתכן בחייו.
כמו שאר נביאי האמת שקמו בעם גם ישוע מילא את שני התפקידים - הוא מסר לעם את דבר אלוהים, וחזה את העתיד. יוחנן המטביל אמר על ישוע, ש"מי ששלחוֹ האלוהים מדבר את דברי אלוהים" (יוחנן ג' 34). לכן אין זה מפתיע שישוע הוכיח את בני דורו על אדישות ועצלות מוסרית.[4] הוא גם חזה מראש את חורבן ירושלים, שהתרחש כ-40 שנה לאחר מכן, בשנת 70 לס'.[5] נביאים רבים חוללו ניסים ונפלאות, כהוכחה לכך שהמסר שבפיהם מקורו באלוהים.[6] גם ישוע חולל ניסים.
הנביא שאלוהים הבטיח צריך להיות "כמשה". בספר שמות מסופר שפרעה חשש מההתרבות של בני ישראל ולכן ציווה להמית את כל הזכרים. לכן, כשמשה נולד, הסתירו אותו הוריו והצילו את חייו. ההשוואה בין הדרך שבה ניצל משה לאופן שבו ניצל ישוע (ראה מתי ב') היא מדהימה. בדומה לפרעה, המלך הורדוס חשש מהמשיח שעמד להיוולד, ולכן ציווה על אנשיו לרצוח כל תינוק שלא מלאו לו שנתיים. כדי להציל את ישוע נמלטו יוסף ומרים למצריים.
מאות שנים לפני שישוע נולד התגלה משה לבני עמו במצריים וגאל אותם מעבדות. גם ישוע עלה ממצריים כדי לגאול את עמו - אם כי הגאולה שישוע סיפק לא היתה במישור הגופני. הוא בא לגאול את עמו מהשעבוד לכוחו של החטא. משה נדד במדבר סיני במשך 40 שנה; ישוע צם במשך 40 יום במדבר יהודה. גם משה וגם ישוע חוללו ניסים שונים, ואלה של ישוע מתועדים בבשורות בברית החדשה. הנה שיחה שהתנהלה בין ישוע לבין כמה אנשים בגליל:
"אמרו לו: "אם כן, מה האות שאתה עושה למען נראה ונאמין בך? מה אתה פועל? אבותינו אכלו את המָן במדבר, כמו שכתוב, 'לחם מן השמים נתן למו לאכול' " (יוחנן ו' 31-30).
תשובתו של ישוע היא מדהימה:
"אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. זה הוא הלחם היורד מן השמים... אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם" (יוחנן ו' 51-48).
במילים אחרות, משה הוריד לכם מן, אבל אני אתן לכם מן טוב יותר - את עצמי, את מקור החיים.
משה חולל ניסים, הוביל את עמו משעבוד לגאולה והביא לעם את דבר אלוהים. ולמרות שמשה היה אדם גדול ונפלא, יש אחד גדול ונפלא ממנו - ישוע.
1. יוחנן א' 19-21; ז' 40-41.
2. וין, טוביה, @יין הטוב,@@ רחובות: מכון ירושלים, תשל"ו.
3. דברים י"ח 21-22.
4. מתי כ"ג.
5. לוקס כ"א 20-24.
6. ראה, למשל, שמות ז' 10-13; מלכים א' י"ח 16-39.
7. יוחנן ו' 30-31.
|
