מעט מאוד ערים ברחבי העולם התפרסמו כמו אותו כפר שיושב על צלע של גבעה, במרחק של כ-8.5 ק"מ דרומית לירושלים. שם נולד ישוע, ומכאן חשיבותו של הכפר. אלמלא כן הכפר הזה לא היה זוכה לפרסום בימינו. אבל עוד לפני שישוע נולד היה לבית לחם תפקיד חשוב בתולדות ישראל, שכן שם חיה משפחתו של דוד המלך. מגילת רות מספרת על הנערה הגויה שהייתה הסבתא רבא של דוד, והסיפור התרחש ברובו בבית לחם.
אבל התנ"ך לא קושר את בית לחם רק לדוד. היא אומנם הייתה בֵּיתו,[1] ושם משח אותו שמואל למלך.[2] אבל בשלב מסוים הוצב שם חיל מצב פלשתי.[3] בית לחם הייתה בֵּיתו של אלחנן[4] ומקום קבורתו של עשהאל.[5] המלך רחבעם ביצר אותה בסוף המאה ה-10.[6] ירמיהו, עזרא ונחמיה כתבו עליה.[7] אבל האזכור המיוחד ביותר של בית לחם מופיע בנבואתו של מיכה, שמספר כי שם יוולד המשיח:
"ואתה, בית לחם אפרתה*, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יֵצא להיות מושל בישראל. ומוצאותיו מִקֶדם, מימי עולם" (מיכה ה' 1).
כל הנביאים וגם מיכה ידעו שהמשיח יהיה צאצא של דוד. העובדה שהוא יוולד בבית לחם, עירו של דוד, לא הייתה בגדר הפתעה. אבל כן מפתיעה היא העובדה שמיכה הצהיר שהמשיח היה קיים עוד @לפני@ שנולד בבית לחם. תרגום יונתן* נכתב בארמית* בסביבות המאה -2 לס' ומהווה תרגום חופשי של הכתובים. הנה תרגום חופשי של הפירוש שלו לפסוק ממיכה: "זה אשר שמו הוזכר מקדם, לפני הבריאה". פרופסור רפאל פתאי, שכיהן באוניברסיטה העברית, מעיר: "הרעיון שהמשיח היה קיים תמיד עולה בקנה אחד עם התפיסה התלמודית, שלפיה 'קדוש ישראל, ברוך הוא, מכין את הרפואה לפני שהפצע [נפער]".[8]
אם כך, המשיח היה חייב להיוולד בבית לחם. ישוע התאים היטב לדרישה הזו. מחברי הברית החדשה תיעדו את לידתו יוצאת הדופן, שהתרחשה בבית לחם.
מתי הסביר ש"החכמים" (הכוונה לבני מעמד דתי גבוה שבאו מבבל או מארץ אחרת במזרח) באו לירושלים מהמזרח ויצאו בהכרזה נדירה: הם ראו בשמים כוכב שסימל את לידתו של מלך היהודים. ההכרזה הזאת הטרידה את מנוחתו של הורדוס, והוא שאל את הכוהן הגדול ואת הסופרים היכן אמור המשיח להיוולד, שכן ידע שהם מכירים היטב את הכתובים. הם ענו לו ללא כל היסוס: "בבית לחם יהודה", וציטטו את נבואתו של מיכה כדי לחזק את תשובתם. הורדוס נבהל, וברוב טירופו הורה לטבוח כל ילד שחי בבית לחם וגילו שנתיים ומטה, בניסיון להרוג כל יורש חוקי לכתר המלכות. אבל דבר המזימה נודע להוריו של ישוע, והם נמלטו למצריים עד חלוף הסכנה (ראה מתי ב' 1-18). יתכן שהעלילה הזאת מזכירה מחזה רגשני, אבל זו ההיסטוריה.
וזה לא הכל. האם שמת לב שישוע נקרא "ישוע מנצרת" ולא "ישוע מבית לחם"? נצרת שוכנת בגליל, לעומת בית לחם שנמצאת בדרום. ואכן, הוריו של ישוע התגוררו בנצרת. באותה תקופה שלטו הרומאים בארץ, ובשלב מסוים החליטו שהגיע הזמן לערוך מפקד תושבים. הם ציוו על כל אחד לשוב לעיר המוצא של משפחתו, כדי שיוכלו לספור את התושבים. הואיל ויוסף היה צאצא של שושלת היוחסין של דוד, הוא ואשתו ההרה נאלצו לעזוב את ביתם שבנצרת ולצעוד לבית לחם, אל עירו של דוד. מעניין שבקשה שהגישו היהודים לקיסר אוגוסטוס* כדי שיקל את נטל המיסים גרמה לעיכוב של המפקד, וכך יצא שמרים הייתה בהריון מתקדם כשהגיעה לבסוף לבית לחם.
אם מישהו מעלה על דעתו שהוריו של ישוע סידרו איכשהו את הנסיבות כך שהוא יוולד בבית לחם כדי להגשים את הנבואה על מקום היוולדו של המשיח, הסיפור הזה מבהיר שלהוריו לא הייתה כל השפעה על הנסיבות ושהן לגמרי לא היו בשליטתם.
יש בנבואתו של מיכה חלק נוסף שהברית החדשה מתייחסת אליו במקום אחר, כשהיא מצהירה שהמשיח היה קיים עוד "בטרם היות העולם" (הברית החדשה, יוחנן י"ז 5, 24). מתי תיעד שיחה שהתקיימה בעניין בין ישוע לבין הפרושים:
"כשנקהלו הפרושים שאל אותם ישוע: "מה דעתכם על המשיח? בן מי הוא?""
"השיבו לו: "בן דוד"."
"אמר להם: "אם כן כיצד, בהשראת הרוח קורא לו דוד 'אדון', באומרו, 'נאום ה' לאדוני: שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלך'? ובכן, אם דוד קורא לו 'אדון' כיצד הוא בנו?" (מתי כ"ב 41-45. הטקסט המודגש הוא ממזמור ק"י)."
במילים אחרות, המשיח הוא צאצא של דוד, אבל במובן מסוים גם אדונו של דוד, או המושל שלו! ישוע יצא בהצהרה דומה כשאמר לפרושים: "בטרם היות אברהם, אני הוא" (יוחנן ח' 58). כשהפרושים שמעו את הדברים האלה, איש לא קרא לו משוגע ולא התעלם ממנו. אדרבה, מתי מדווח שכאשר ישוע הציג בפניהם את השאלה שלמעלה, הם לא ענו לו. האם לא הייתה להם תשובה משום שהם ידעו את משמעות הנבואות ממיכה ה' 1 ומזמור ק"י?
1. שמואל א' י"ז 12, 15; כ' 6, 8.
2. שמואל א' ט"ז 1-13.
3. שמואל ב' כ"ג 14-16.
4. שמואל ב' כ"ג 24.
5. שמואל ב' ב' 32.
6. דברי הימים ב' י"א 6.
7. ירמיהו מ"א 17; עזרא ב' 21; נחמיה ז' 26.
8.Raphael Patai, @The Messiah Texts@@ (New York: Avon, 1979) pp. 16-17
|
