נולדתי למשפחה מסורתית. בהגיעי לגיל מצוות, פניתי לאלוהים ואמרתי: "אם אתה קיים, אני רוצה לראות אותך! ואם לא אראה אותך, לא אאמין בך יותר." מכיוון שלאחר שאמרתי זאת לא קרה כלום, הפסקתי להאמין באלוהים.
במשך חיי, חיפשתי פתרונות במקומות שונים: כישוף, אסטרולוגיה, קריאה בקפה, בקלפים וכדומה. אך לא מצאתי תשובה למה שחיפשתי ואף לא ידעתי להגדיר מה אני מחפש. כל זאת גרם לאכזבה ודיכאון שבסופו של דבר הובילו לשתיית אלכוהול, לפעמים במידה מופרזת.
בראש השנה קבעתי עם זוג חברים לצאת לנופש בצפון והגענו לקיבוץ ליד הכנרת. שם פגשנו גברת צעירה ושמה מרים. היא החלה לדבר אתי על ישוע ואני עניתי לה בתקיפות: "אל תזכירי שם זה באוזניי, אני יהודי!!!!!" אך בכל זאת מרים המשיכה לספר לי על ישוע.
מרים מצאה חן בעיני ולכן הסכמתי ללכת איתה למפגש תפילה של מאמינים. כשהגעתי לשם הרגשתי משהו אחר. נהניתי מהשירים והתרשמתי מהאהבה ששררה שם במקום, שכמותה לא ראיתי מעולם. המשכתי ללכת לאסיפות, בעיקר בגלל מרים, וכך חלפו מספר שבועות. כדי לא לאבד את מרים אפילו אמרתי שאני מאמין בישוע. מיד אחרי שאמרתי את זה החלה בתוכי מלחמה שנמשכה שבוע שלם. "מה עשית? החלפת את דתך? מה יאמרו ההורים?". במהלך אותו שבוע קראתי בתנ"ך כל יום. ותוך כדי כך, שלווה ירדה עלי, ולא עוד מלחמה.
בשבת הבאה, שוב הייתי בקהילת המאמינים. כשהסתיימה השירה פילסתי דרכי קדימה. מזיז את הכיסאות כגלדיאטור בזירה ניגשתי לבמה ואמרתי: "רוצה אני להודות שאני מקבל את ישוע ומאמין בו." והפעם זה היה אמיתי.
אלוהים טיהר אותי מחטאותיי (והם היו רבים), והציב את רגליי על דרך החיים.

 לעדות של אהרון לחץ כאן